עדות, זה דבר כל כך מעניין. בדרך כלל מספרים אותו אחרי שהסיפור כבר הסתיים. "זה הדבר הגרוע והקשה שעברתי וככה אלוהים הראה את אהבה והדאגה שלו, ועכשיו אני פה." ועדויות כאלו הם באמת מדהימות.

אבל מה אם הדבר הגרוע אף פעם לא נגמר?

יש מלחמות בלי נקודת סיום אחת. יש מלחמות שאנחנו צריכים להמשיך להילחם בהם יום אחרי יום ופשוט להאמין שאלוהים ימשיך לשמור עלינו וגם במצבים כאלו עדיין אפשר להעיד על אלוהים על זה שהוא נשאר נאמן ונשאר לידנו.

 

לפני שנה וחצי הגעתי לנקודה בחיים שלי שהפסקתי להאמין באלוהים.

נולדתי למשפחה מאמינה. כל החיים שלי הלכתי לקהילה, הייתי בסביבה של מאמינים, נתבלטתי. בשבילי לאבד את האמונה שלי היה כמו לאבד את הבסיס של החיים שלי, זה שבר אותי.

לפני שנה וחצי אני פעם ראשונה פגעתי בעצמי, זה שבר אותי.

 

כמעט שנה אני כבר נלחמת באופן פעיל עם ההתמכרות שלי לפגיעה עצמית.

6 החודשים הראשונים ניסיתי לעשות את זה בלי אלוהים, 6 האחרונים עם. יש הבדל ענק.

אלוהים אף פעם לא עזב אותי, הוא הגן עליי אפילו כשלא האמנתי בו. אפילו כשלא ראיתי אותו הוא היה לידי, שמר עליי כדי שאני לא אלך רחוק מדי. אני אף פעם לא הייתי לבד. אפילו כשלא ראיתי את זה אלוהים נשאר לידי ושלח אנשים לחיי שעזרו לי ושמרו עליי כשאני לא יכולתי לעשות את זה. ואני מודה לאלוהים ולאנשים האלו על זה.

 

במשך חודשים ארוכים חיפשתי את אלוהים, חיפשתי אותו בבודהיזם, חיפשתי אותו בהינדואיזם, בספרי מדע ובמאמרים היסטוריים אבל לא הצלחתי למצוא אותו. רציתי להוכיח לכל מי שהיה סביבי שהם טועים. רציתי וחיפשתי תמונה יפה, אלוהים שאוהב, מישהו שיהיה תמיד לידי וישמור עליי ולא ראיתי שהוא כבר היה שם.

אני שאלתי שאלות וחיפשתי ולפני 6 חודשים, אחרי שהלכתי מספיק רחוק בכיוון הלא נכון, אחרי שנפלתי מספיק עמוק, כשנגמר לי הכוח וכבר הייתי באחת הנקודות הכי נמוכות בחיי, כשסוף סוף הייתי מוכנה להקשיב, אלוהים פתח את העיניים, את האוזניים ואת הלב שלי וסוף סוף ראיתי אותו. הוא דיבר אליי דרך האנשים שמשום מה מספיק דאגו לי כדי לשבת איתי שעות ולהסביר לי את האמונה שלהם, להסביר לי איך הם רואים את האהבה של אלוהים. הוא הראה לי את עצמו דרך האנשים שנשארו לידי והתפללו עבורי במשך חודשים ארוכים. דרך האנשים ששמרו עליי מעצמי כשאני לא יכולתי לעשות את זה. והוא הראה את היופי שלו דרך היקום המקיף אותנו ודרך הטבע שנמצא לידנו.

 

עברתי משהו ארוך וקשה, יום אחרי יום הייתי צריכה להילחם עם המוח שלי שאמר לי שאני לא מספיק טובה, שמגיע לי לסבול, מגיע לי לכואב, שלא מגיע לי את אהבה ואת הדאגה של אנשים אחרים, אבל אלוהים הציל אותי מזה. ניסיתי לברוח ולהסתתר בחושך אבל אלוהים הגיע ושם אותי בתוך האור.

ניסיתי להילחם את המלחמות שלי גם עם וגם בלי אלוהים, ועכשיו אני יכולה להגיד שאחת מהאופציות האלו הרבה יותר טובה. לא תמיד זה קל אבל אלוהים החזיר משמעות לחיים שלי.

עברתי משהו קשה בחיים, לא ראיתי סיבה להמשיך להילחם, לא ראיתי את עצמי אף פעם יוצאת מהמצב ולא רציתי להמשיך לחיות. אבל אלוהים נתן לי סיבות להמשיך. הוא הראה לי שלחיים שלי יש משמעות, שאני יכולה לעזור לאחרים, שאני יכולה להיות אור בחיים של אנשים אחרים ולהיות כלי בידיים של אלוהים כדי להראות את אהבתו לאנשים אחרים, שאיבדו את הדרך, שכואבים. שאני יכולה לעזור לאחרים כמו שאחרים עזרו לי.

 

למרות שהרבה פעמים חשבתי שהגעתי לסוף הסיפור שלי, המלחמה שלי לא נגמרה. החיים ממשיכים וגם בעיות חדשות מופיעות. אם זה המלחמה שלי עם ההתמכרות שלי ולפעמים חוסר אמונה שלא נעצרת. זה אף פעם לא באמת יסתיים עד הסוף. יהיו ימים קשים יותר, וקלים יותר. אבל עכשיו אני יודעת שאני אף פעם לא אהיה באמת לבד, אלוהים תמיד לצידי בכל שלב, יש לו תוכנית לחיים שלי, מטרה וסיבות שלו גם אם אני לא תמיד מבינה אותם. הוא הציל אותי כבר הרבה פעמים ואני מאמינה שהוא ימשיך לשמור עליי בעתיד.

​

אני לא רוצה להסתיר יותר את הצלקות שלי ואת מה שעברתי כי אני לא חושבת שמה שקרה לי היה בלי סיבה. אני יודעת שאני לא מושלמת אבל אני גם יודעת שאלוהים יכול להשתמש באי השלמות שלי, בסיפור והניסיון שלי כדי להראות את האהבה, הנאמנות, והכוח שלו ולתת לאנשים אחרים תקווה.

 כמו שכתוב בשנייה לקורינתים יב:9-10

אַךְ הוּא אָמַר לִי: "דַּי לְךָ חַסְדִּי, כִּי בַּחֻלְשָׁה תֻּשְׁלַם גְּבוּרָתִי." עַל כֵּן בְּשִׂמְחָה רַבָּה אֶתְגָּאֶה בְּחֻלְשׁוֹתַי, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלַי גְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ. מִשּׁוּם כָּךְ מְרֻצֶּה אֲנִי בְּחֻלְשׁוֹת, בַּחֲרָפוֹת, בִּמְצוּקוֹת מַחְסוֹר, בִּרְדִיפוֹת וּבְצָרוֹת הַבָּאוֹת עָלַי לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ; כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי חַלָּשׁ, דַּוְקָא אָז חָזָק אֲנִי.״