ראיון עם מנהלת לשעבר של מרפאה להפלות בארצות הברית חושף שיטה זדונית והרג שיטתי.

​

שאלה: מה היו תפקידייך במרפאה?

תשובה: התקבלתי לעבודה כסייעת בחדר הניתוח. אחר כך התקדמתי ובסופו של דבר הייתי מנהלת המרפאה.

שאלה: איך התנהל ביקור טיפוסי במרפאה?

תשובה: כשבחורה התקשרה לקבוע תור, השתדלנו לזמן אותה בהקדם האפשרי. אם היא התקשרה, למשל, ביום שלישי, היא הייתה מתקבלת לכל המאוחר ביום שישי באותו השבוע. רצינו למנוע מצב שבו יהיה לה זמן רב לחשוב, ואולי להתחרט ולהחליט שלא לבצע הפלה. כשהיא באה, היא מילאה טפסים ואז שוחחה עם יועץ או יועצת.

שאלה: האם היו נשים שבעקבות השיחה עם החליטו לוותר על ההפלה?

תשובה: רק כעשר נשים מתוך 300-400 מבקרות.

שאלה: האם הייעוץ נועד להיטיב עם הנשים, או עם המרפאה?

תשובה: היועצים קיבלו הנחיות לאילו תחומים להתייחס, ואיזה נושאים לא להזכיר. הם נהגו לומר לפונות: "ברור לי שאת במצב נורא. מה נוכל לעשות כדי לעזור לך? נכון, לא נשמע לי שאת מוכנה להיריון כרגע".

התפקיד שלהם היה לוודא ש"מפעל ההפלות" ימשיך לעבוד, והמטרה הייתה להכניס את הנשים לחדר הניתוחים בהקדם האפשרי.

שאלה: מה קרה בהמשך?

תשובה: לאחר שהתקבלו כל התוצאות מבדיקות המעבדה וניתנו כל התרופות שצריכות להילקח לפני הניתוח, האישה הייתה מוכנה לעבור את התהליך. אם האישה בהיריון בין חמישה לשבעה שבועות, כל התהליך אורך כחמש דקות בלבד.

שאלה: האם האישה בהכרה במהלך הניתוח?

תשובה: כן, השתמשנו בהרדמה מקומית.

שאלה: איזה סוגים של הפלות נעשו?

תשובה: שאיבה. הרופא השתמש במכשיר ששאב את העובר מהרחם. ככל שההיריון היה מתקדם יותר, כך היה העובר מפותח וגדול יותר. לפעמים הצינור לא היה רחב מספיק כדי שהעובר יעבור בו. במקרים כאלה הרופא הכניס מלקחיים וחתך את החלקים הרחבים ואז הוציא אותם בנפרד.

שאלה: אז ראית רופאים שמשכו רגליים של עובר בעזרת מלקחיים?

תשובה: כן!

שאלה: או ידיים, או ראש?

תשובה: כן. בפעם הראשונה שראיתי את זה התקשיתי להאמין למראה עיני.

שאלה: האם היית מוכנה לכך?

תשובה: לא. ההיריון של אותה אישה היה כבר בשלב של 12 שבועות. הרופא שלף רגליים וידיים ואיברים נוספים. התהליך נמשך כ-45 דקות. היא סבלה מכאבים איומים. אני לא החזקתי מעמד ועזבתי את החדר. עמדתי להתעלף. התיישבתי והתכופפתי כך שראשי היה בין רגלי. ניסיתי להתעשת.

כל האחיות התקבצו סביבי ואמרו לי: "אל תחשבי על זה, אל תדאגי, זה לא כל כך נורא. חשבי על האישה האומללה הזו. מה היה קורה לה אילו החליטה להמשיך את ההיריון וללדת את הילד? חשבי על כך שאנחנו עוזרים לה". לאחר מספר דקות יצא הרופא ואמר לי: "עשית עבודה טובה. את תהפכי לסייעת מצוינת". באותו יום הקשיתי את לבי ועצמתי את עיני למתרחש סביבי.

שאלה: האם הנשים, האימהות, ראו מה שאת ראית?

תשובה: או, לא! היה לנו מאוד חשוב להסתיר את הכול מהאימהות. אילו ידעו וראו בדיוק מה מעוללים לעובר, הן היו עלולות לומר "לא".

שאלה: מה קרה לך לאחר אותו יום?

תשובה: התעלמתי מהמציאות והדחקתי את המשמעות האמיתית של מה שהייתי שותפה לו. לא הרשיתי לעצמי לחשוב על כך שברחם של אותן נשים גדל יצור אנושי חי ושאנחנו בעצם הורגים אותו...

שאלה: היום את מבינה שמה שעשית הוא נורא?

תשובה: בהחלט כן. אני יכולה לומר מניסיוני שכבר מתחילת ההיריון יש ברחם אדם אמיתי.

שאלה: האם תעשיית ההפלות היא בענייך מרושעת?

תשובה: מנסים "לכבס" את כל העניין ולהציג את ההפלה כהליך רפואי, וכ"סיום היריון" ולא המתת עובר. רבים מהאנשים שעוסקים במקצוע הרפואה שכנעו את עצמם שמדובר בגוש תאים חסר חיים, תוצר של עיבור. בהפלה התינוק מוצא בחתיכות, גופו מושחת לגמרי והם מצביעים על כך ואומרים: "מדובר רק בחתיכות של רקמות". כל מי שעיניים בראשו יודע עד כמה נורא הדבר הזה.

שאלה: מה תאמרי לאישה שנכנסה להיריון לא רצוי?

תשובה: אני מבינה את חוסר האונים שלך. אבל אפשר למצוא עזרה. ניתן לבחור להמשיך בהיריון ואחר כך למסור את התינוק לאימוץ. יש גם ארגונים שעוזרים לנשים שהחליטו לגדל את הילד שלהן ולא להמית אותו בהפלה מלאכותית. המחיר שתשלמי אם תבצעי הפלה יהיה יקר ומתמשך. היא איננה הליך פשוט, כמו למשל הוצאת שן. היא משאירה צלקות נפשיות ובמקרים רבים גם בעיות בריאותיות ורפואיות. אל תחליטי בקלות ראש. אני מתפללת שאלוהים יתן לך את הכוח לבחור בחיים – לך ולתינוק שאת נושאת.

 

לא תרצח

סאם גריג עבדה במרפאה גינקולוגית שעסקה בעיקר בביצוע הפלות מלאכותיות. בתקופה שבה היא עבדה במרפאה היא לא הייתה משיחית. היום, לאחר ש נושעה, היא מוכנה לספר על הסיוט שעברה. בשעה שהיא שטחה לפנינו את הסיפור היא לא חדלה לבכות.

כשהגעתי לראיון עבודה במרפאה שאל אותי הרופא אם יש לי התנגדות כלשהי להפלות. אמרתי לו שמעולם לא חשבתי על העניין ושאינני יודעת הרבה על הנושא. "טוב", הוא אמר, "לא תצטרכי לעסוק בכך הרבה. אנחנו רק עושים הפלות מדי פעם". לא היה לי מושג על מספר ההפלות שהוא מבצע ועל מידת המעורבות שלי בהן.

בשבוע העבודה השני שלי שם הגיעה למרפאה בחורה בת 17 כדי לעבור הפלה בפעם השלישית. הפלה מלאכותית הייתה בעיניה אמצעי למניעת היריון. שאלתי אותה: "מדוע אינך משתמשת באמצעי מניעה אחר?". היא אמרה שהיא לא אוהבת את אמצעי המניעה הרגילים ושלהגיע למרפאה ולעשות הפלה זה כל כך נוח ופשוט. בנוסף, היה לה ביטוח רפואי שכיסה את ההוצאה. איש לא דיבר איתה על כך. איש לא ניסה לשכנע אותה לשנות את דעתה. רק אז הבנתי מה מתרחש.

מרכז רפואי מסוים מדנבר שלח למרפאה שלנו את כל הבנות שפנו אליו. הם אמרו לנו שהם כבר עברו עם הנשים תהליך של יעוץ. לנו היה אסור לייעץ להן או לדבר אתן על אמצעי מניעה. אפילו נאסר עלינו להסביר להן את הסכנות הכרוכות בהפלה מלאכותית. אם ניסינו לדבר על אפשרויות אחרות (מלבד הפלה) היה הרופא גוער בנו משום שהוא חשש שאותו מרכז רפואי ישלח את הנשים הפונות אליו למרפאה אחרת. התפקיד שלנו היה לבדוק מהו גיל העובר, להסביר להן יסתיים כמה זמן יארך הליך ההפלה, לגבות מהן את התשלום, להכניס אותן לחדר הטיפולים ולאחר מכן לשלוח אותן הביתה.

כחצי או שני שליש מהפעילות במרפאה הייתה ביצוע הפלות. ביצענו הפלות בשיטות שונות, בהתאם לגיל העובר.

אני זוכרת שביצענו הפלה באישה שהייתה בהיריון של 12 שבועות. כשהבטנו בעובר ממין נקבה במכשיר האולטרסאונד ראינו שהיא מוצצת אצבע. לאחר כעשרים דקות היא הייתה בתוך בקבוק מלא בפורמלין.

זמן קצר לפני שנולדתי מחדש הגיעה אלינו בחורה שהייתה בשבוע ה-18 להריונה. היה יום שבת. קבענו לה תור לסוף היום משום שהיא הייתה כבר "גדולה". ידענו שהיא תדמם ותזעק מכאבים. ידענו שמדובר בהליך ארוך וקשה. לכן נאלצתי להיכנס לחדר הטיפולים ולסייע לרופאים. לפעמים צריך לאחוז בחלק העליון של הרחם כדי שהרופא יוכל לוודא שהוא מוציא את כל חלקי העובר. יכולתי להרגיש אותו מגרד ומושך. האישה דיממה וצרחה. הידיים של העובר יצאו החוצה ואחר כך הראש – זה היה נורא!

באותו יום עבדה אתי אחות נוספת ושתינו ניקינו את המרפאה לאחר הטיפול. בקצה השולחן עמד דלי שאליו נזרק כל מה שהוציאו מהרחם. היה עלינו להכניס את תכולת הדלי – את העובר המת ואת הדם וחלקי השליה וכדומה – לקערה עם חומר חיטוי. לא מצאנו קערה גדולה מספיק ולכן שמנו את תכולת הדלי במספר קערות. השותפה שלי רצה לשירותים והקיאה. עמדתי שם ובכיתי. שאלתי את הרופא: "אנחנו נלך לגיהינום?". הוא עמד שם, מזיע, חייך ואמר: "אם כן, אני אגיע לשם לפנייך ואחכה לך".

למחרת הלכתי לאספת קהילה בדנבר. לאחר שבועיים חזרתי בתשובה. עזבתי את העבודה באותה מרפאה והתחלתי לעבוד בבית חולים. גם הם ביצעו הפלות, אבל אני סירבתי להשתתף בהן. אלוהים שחרר אותי מהדבר האיום הזה.

​

מאז ומתמיד, וגם בימינו, קיים ויכוח על המועד המדויק שבו מתחילים חיי האדם. יש מי שטוענים שהעובר הוא בגדר אדם רק כאשר הלב פועם, או ניתן למדוד את פעילות גלי המוח, או כאשר הוא נולד, וכדומה. ההגדרה עברה שינויים לאורך ההיסטוריה בעקבות פיתוח הטכנולוגיות השונות המאפשרות לראות את מה שמתרחש בתוך הרחם.

אבל האמת היא שחיי האדם מתחילים ברגע ההפריה והפלה מלאכותית היא השמדת חיים, היא רצח!

כל עוד התינוק נשאר בתוך הרחם הוא זוכה לכל מה שהוא זקוק לו.

מי שמפסיק היריון בכוונה תחילה הוא רוצח!